אורן קנרי

אורן קנרי (Pinus canariensis), ממשפחת האורניים, הגיע אלינו מהאיים הקנריים. מחטיו הארוכות מעניקות לעץ מראה רך ושמוט, וגם חומר גלם למלאכה. בזמן הפריחה האצטרובלים הזכריים משחררים פולן אורן — אבקת הפריחה הצהובה, שאוספים בנפרד מהזרעים שבאצטרובלים הבוגרים. ^{[1][24][2][18][20]}

העץ ניטע ביער ביריה, בכרמל, בהרי יהודה וביער יתיר, וגם בגנים וברחובות; בכפר סבא תועד בגן הזיכרון וברחוב העמק. המחטים נשארות ירוקות לאורך השנה. את הפולן אוספים באביב, סביב מרץ–מאי, לפי שחרורו מהאצטרובלים הזכריים. לזרעים מחפשים אצטרובלים חומים ובוגרים, גם כאלה שנותרו סגורים על הענפים, ובוחנים את מצבם ולא חודש קבוע. ^{[24][18][20][15][30][13]}

אוספים מחטים צעירות וירוקות מענפים נגישים בעץ שזוהה היטב. אפשר למצוא אותן בכל עונות השנה. ^{[18][20][4][6]}

באביב אוספים אצטרובלים זכריים כשהם מתחילים להתפורר. מפוררים מעל קערה ומסננים: הפולן הצהוב עובר דרך המסננת, ושברי האצטרובלים החומים נשארים בה. ^{[10][1][2][20]}

האצטרובלים הבוגרים קשים, וחילוץ הזרעים דורש סבלנות. מניחים להם להתייבש בשמש עד שהקשקשים נפתחים, ואז מוציאים את הזרעים ומסירים את כנפיהם. מפצחים באבן את הקליפה הקשה כדי להגיע לגרעין האכיל. ^{[27][15][18][20]}

מתרחקים מעץ עם זחלי תהלוכן או קני משי, ולא מטלטלים ענפים נגועים. השערות מתפזרות באוויר ועלולות לגרום לפריחה, לגירוי בעיניים ולתגובה אלרגית גם ללא מגע בזחל. גם קנים ישנים ובגדים שנגעו בשערות עלולים לגרות. בשטח שמנהלת קק״ל אפשר לדווח למוקד שלה. ^{[10][8][9][22]}

קוצצים מחטים נקיות, יוצקים עליהן מים רותחים ומכסים. לאחר כעשר דקות מסננים ושותים. אפשר גם לבשל את המחטים במים ולאחר מכן לסנן; מתקבל משקה בעל ארומה אורנית. ^{[20][25][4][6]}

לפולן המסונן טעם עדין וכמעט ניטרלי. מפזרים אותו טרי על אוכל; את הכמות שרוצים לשמור מקפיאים ומפשירים לפי הצורך. ^[20][19]

אחרי הפיצוח אוכלים את הגרעינים נאים, קולים אותם או מוסיפים למאכלים. אפשר לנסות לפזר מעט על סלט או על אורז. ^{[15][27][4][5]}

בזרעי אורן קנרי נמדדו חלבון, שומן ומינרלים, ובהם זרחן, אשלגן ומגנזיום. בשמן הזרעים זוהו חומצות שומן בלתי רוויות. ^[12]

ברפואה העממית באיים הקנריים השתמשו בפרחים, בניצנים, באצטרובלים ירוקים ובעצה העשירה בשרף להקלה על שיעול והצטננות. ^[15]

תכשירים מהעצה ומהזרעים שימשו במסורת לשטיפות בכאבי שיניים, ותכשירי ענפים לחניכיים ולריח הפה. מצברי מחטים צעירים בקצות הענפים הכינו חליטה להקלה על גירוי בדרכי השתן. ^[15]