אזוב מצוי

אזוב מצוי (Origanum syriacum) שייך למשפחת השפתניים. כשאומרים זעתר מתכוונים לפעמים לצמח עצמו ולפעמים לתערובת: עלי אזוב מיובשים עם סומאק ושומשום. בגינה אפשר להכיר גם את טעמו של העלה הטרי לפני שהוא הופך לתבלין. ^{[1][11][17][4]}

בטבע פוגשים את האזוב בשטחים סלעיים פתוחים ובמרווחים בין עצים ושיחים, מהצפון ועד אזורים בנגב. בגינה הוא מתאים למסלעה או למכל, בשמש עד חצי צל ובקרקע מנוקזת. בגינה מושקית אפשר לאסוף עלים לאורך השנה. ^[1][11][16]

בצמח גינה שקיבלתם רשות לקטוף ממנו, אוספים עלים ומשאירים את הענפים הקשים דמויי העץ להמשך התחדשותו. בוחרים מקום נקי שלא רוסס. החלקים הפורחים משמשים גם במשקאות מסורתיים; העלים הם החלק העיקרי לתיבול. ^{[11][1][16][4][12][13]}

קוצצים עלים טריים לסלט, לרוטב או לממרח. מוסיפים למילוי מאפה, מפזרים על לחם עם שמן זית או מתבלים מרק. כדי לשמור על הארומה, מוסיפים את העלים למרק בסוף הבישול ומחממים רק לזמן קצר. ^{[4][11][1][6]}

פורשים עלים בשכבה אחת על רשת או מגש בצל ובאוורור. כשהם יבשים ופריכים, מפוררים ומערבבים עם סומאק ושומשום. יש גם גרסאות עם פירות אלה קלויים ממקור מזוהה ומותר. למטבל טרי מערבבים עלים קצוצים בשמן זית. ^{[1][11][17][4]}

חולטים את העלים במים חמים ומסננים לכוס. באזור הים התיכון מכינים במסורת גם משקאות מחלקים פורחים של הצמח. ^[4]

ברפואה העממית משתמשים בחליטות עלי אזוב לשיעול ולכיוח — סיוע בהוצאת ליחה. שימושים מסורתיים בעיכול כוללים כאבי בטן, עוויתות, תיאבון ירוד, שלשול ועצירות, בצורות הכנה שונות. חליטות עלים ומשקאות מחלקים פורחים נזכרים גם נגד תולעי מעיים. ^[4]

המסורת כוללת שימושים לכאבי שיניים וחניכיים, ושימושים חיצוניים בעלים המעורבים בשמן זית ובפרחים לכאבים ולתלונות מפרקים. נזכר גם שימוש לשיפור הזיכרון. ^[3][4]

מיצויי עלים הראו פעילות נוגדת חמצון במעבדה, ומיצויים ושמן אתרי עיכבו חיידקים ופטריות. נבדקו גם השפעות במנגנוני דלקת תאיים ואנזימטיים.