אלה אטלנטית

אלה אטלנטית (Pistacia atlantica), ממשפחת האלתיים, פורשת צל בקיץ ומשירה את עליה בחורף. היא קרובת משפחה של הפיסטוק התרבותי ואף משמשת כנה להרכבתו: מחברים אליה ענף פיסטוק, והוא גדל על מערכת השורשים שלה. פירותיה שלה קטנים, ובמטבח הם משמשים למאכל ולתבלין ארומטי. ^[1][3][2]

בצפון פוגשים אותה ביער יהודיה, בבקעת קדש ובעמק החולה, לעיתים לצד אלון התבור בנוף פתוח של עצים מרווחים. בהר הנגב היא גדלה בערוצי נחלים ובסדקי סלע. הפירות מבשילים בסתיו, ומשתלה בארץ מציינת הבשלה סביב אוקטובר. ביער להב נצפו עצים נושאי פרי כבר בספטמבר, אך הימצאות פרי אינה מעידה שכל הפירות בשלים; בודקים את צבעם ואת מצבם בכל עץ. ^[1][13][14]

אוספים פרי מעץ תרבות בגינה או בגידול חקלאי, ברשות בעליו. בוחרים פירות כחולים־כהים, ומייבשים היטב את מה שלא משתמשים בו מיד כדי לצמצם קלקול ועובש. עצי הבר מוגנים, והימצאות עץ ליד שביל או יישוב אינה מתירה לקטוף ממנו. ^{[10][12][1][3][13][14]}

הפרי נאכל טרי או קלוי. מתחת לחלק הרך של הפרי יש מעטפת קשה המקיפה את הזרע הקטן; מפרידים אותה בזהירות ואוכלים את הגרעין. ^[3][1]

הפירות הקלויים מוסיפים ארומה לתערובות תיבול ולמאפים. לתבלין משתמשים בציפה — המעטפת הבשרנית שמחוץ לגלעין הקשה — למשל בזעתר לצד אזוב וסומאק. מפרידים את הגלעינים לפני הטחינה. ^[2][3][1]

שרף אלה אטלנטית משמש במסורת ללעיסה ולרענון הפה. בוחרים מוצר המיועד למאכל ושמזהה את מין האלה, ומשתמשים לפי הוראותיו. ^[3]

בזרעים נמדדו חלבון וסוכרים, והרכבם משתנה בין אוכלוסיות העץ. שמן הפרי מכיל בעיקר חומצות שומן בלתי רוויות, ובהן אולאית ולינולאית. בשמן מעטפת הפרי זוהו גם חומרים ממשפחת ויטמין E. ^[6][9][4]

בזרעים נמדדו אשלגן, סידן, זרחן, מגנזיום וברזל. במחקר שהשווה אוכלוסיות של העץ נמדדו הבדלים בכמויות המינרלים, כך שההרכב משתנה לפי מקור הפרי. ^[6]

מיצויים מן הזרעים וממעטפת הפרי הראו פעילות נוגדת חמצון במעבדה; במעטפת נמצאו יותר תרכובות פנוליות. שמן זרעים וחומרים מן השרף נבדקו גם נגד חיידקים, והפעילות השתנתה בין החומרים והחיידקים.