אלה ארצישראלית

אלה ארצישראלית (Pistacia palaestina), המכונה בערבית בוטום, משתנה עם המקום ועם העונה: היא גדלה לרוב כשיח בגובה כ־1–2 מטרים, ובמקום מתאים יכולה להתפתח לעץ בגובה כ־8–10 מטרים. היא שייכת למשפחת האלתיים, מכילה שרף ובחורף משירה את עליה. פירותיה ועפציה נותנים לה שני מראות שונים שכדאי ללמוד להבחין ביניהם. ^[1][3]

האלה גדלה לצד האלון המצוי בין עצים ושיחים באזור הים־תיכוני. פוגשים אותה מצפון הארץ דרך הרי יהודה ועד שולי המדבר. הפריחה במרץ–אפריל, והפרי מבשיל לקראת סוף הקיץ ובתחילת הסתיו. ^[1][13]

למטבח משתמשים בפרי מעץ תרבות שמותר לאסוף ממנו, ברשות בעליו. בוחרים פירות כחולים־סגולים. גם ייבוש וקלייה של הפירות מוכרים במסורות האוכל המקומיות. עצי הבר מוגנים: גם איסוף פרי וחריצת גזע דורשים היתר. ^{[4][12][1][3]}

אוכלים את הפירות טריים או קלויים. לפרי ציפה עסיסית ובתוכה גלעין קשה העוטף את הזרע; לא נושכים את הגלעין ולא מפצחים אותו בשיניים. ^{[3][13][1][14][15]}

הפרי הארומטי משמש לתערובות תבלין, ובהן זעתר, ולתיבול מאפים. אפשר לבחור תבלין מוכן ממקור שמזהה את מין האלה. מן הפירות מפיקים גם שמן. ^[3][13][1]

במסורת השתמשו בשרף האלה הארצישראלית ללעיסה ולתיבול. משתמשים במוצר מתאים למאכל, בעל מקור מזוהה והוראות שימוש. ^[11]

פרי האלה ושמנו נחקרו גם כמזון. בפירות טרבינת מטורקיה נמדדו שומן, חלבון, סיבים ומינרלים, ובשמן נמצאו חומרים ממשפחת ויטמין E. טרבינת היא האלה שבחלק מהסיווגים כוללת גם את האלה הארצישראלית; הדגימות הללו אינן מדידה של הפרי המקומי. ^[2][6][7]

באלה ארצישראלית עצמה, מיצוי מחלקים שמעל הקרקע עיכב חמצון בבדיקת מעבדה. פעילות נוגדת חמצון נחקרה גם בפירות טרבינת מטורקיה, שמהם נמדדו תרכובות פנוליות. ^[10][7]

ברפואה העממית לועסים פירות לצרבת, לכאב בטן ולכאב שיניים. קליפת העץ שהורתחה במים משמשת במסורת לאקזמה ולשטפי דם. אלה שימושים מסורתיים בחלקים ובצורות הכנה שונים.