אלון התולע

אלון התולע (Quercus boissieri) גדל בין עצים ושיחים וביערות בהרים ויכול לעבור עשרה מטרים בגובהו. קליפת גזעו אפורה וסדוקה, ובחורף הוא משיר את העלים. הבלוטים הדקים שלו שונים מהבלוטים העבים של אלון התבור. ^[1][15][9]

העץ גדל ביערות ובשטחים עם עצים ושיחים בגליל, בגולן ובחרמון, לרוב מעל כ־800 מטרים. יש אוכלוסיות גם בכרמל ובהרי המרכז. הפריחה במרץ–אפריל, והבלוטים מבשילים בסתיו ולעיתים בתחילת החורף. בתיעוד שפורסם ב־2022 תואר גם עץ גדול בחניון האגם שבנחל אלון בכרמל. ^[1][9][16]

עצי הבר מוגנים, וגם איסוף בלוטים שנשרו מהם דורש היתר. במקום שהאיסוף ממנו מותר מקבלים רשות מבעליו, בוחרים פרי בשל ושלם ובודקים לאחר הקילוף שאין עובש, ריקבון או פגיעה ניכרת. האיסוף עצמו אינו אישור להשתמש בבלוט למזון. ^{[4][13][1][9][17][18]}

דרכי הכנה של בלוטים ממינים אחרים אינן שיטת הכנה מאומתת לאלון התולע. טאנינים יוצרים מרירות וכיווץ בפה ויכולים להפחית זמינות של רכיבי תזונה. לא אוכלים פרי שנשאר מר מאוד או מכווץ, ולא מפצחים את המעטפת בשיניים. ^[17][18][3]

מי שטיפה וחלקי צמח גולמיים אינם תכשיר לפצעים, לכוויות או לעיניים. תוצאות המחקר בקרם אינן הוראות להכין תכשיר ביתי. ^[3][8]

אלון התולע מופיע ברשימת השמות של מאגר צמחי המזון Food Plants International, כחלק מתת־המין בואסיירי של Quercus infectoria. הרשימה אינה מפרטת חלק נאכל או דרך עיבוד. תהליכי המטבח שלהלן מוכרים ממיני אלון אחרים, ואינם הוראות להכנת בלוטי אלון התולע. ^{[17][18][12][2][14][19][3]}

במסורות של מיני אלון אחרים הוסרו המעטפת והקרום הפנימי. הבלוטים נפרסו דק, גוררו או נטחנו, ונשטפו בהחלפות מים; מי השטיפה נשפכו. מהבלוטים המעובדים הכינו מרק סמיך, תבשילים וממרחים, ומקמח בלוטים הכינו מאפים, עוגות ואטריות. ^{[2][3][12][14][19]}

במיני האלון ששימשו למזון, קלייה שינתה את הטעם והפחיתה מרירות וטאנינים, לפי המין ותנאי החימום. שטיפה בהחלפות מים שימשה דרך נוספת להפחתת המרירות. במסורת המקומית משווים דווקא את בלוטי אלון התבור לערמונים; טעמם של מינים ועצים אחרים עשוי להיות שונה. ^{[11][10][2][3][12][14][19]}

במחקר על עשרים מיני אלון בטורקיה נמדדו גם בבלוטי אלון התולע חלבון וחומצות אמינו. במחקר אזורי אחר על שלושה מיני אלון מירדן היו הפחמימות המרכיב העיקרי בגרעינים היבשים, לצד חלבון ושומן. נתונים אלה מתארים את החומר שנבדק לפני הכנה למאכל. ^[6][5]

בסקר של מרפאים בגדה המערבית נזכר אלון התולע כצמח ששימש לשלשול. זהו תיעוד של ידע עממי, ללא בדיקת יעילות קלינית. ^[7]