אספסת [מינים שונים]

אספסת (Medicago spp.) היא סוג במשפחת הקטניות, עם 22 מינים המתועדים בישראל. רבים נמוכים ושרועים, בעלי פרחים צהובים; האספסת התרבותית זקופה יותר ופרחיה סגולים או כחלחלים. הפרי, הפרח וצורת העלה מאפשרים לעבור מהשם הכללי להיכרות עם מין מסוים. ^{[2][1][12][14][3]}

אספסת עדשתית גדלה בשדות, בשטחים עם שיחים נמוכים ועשבים ובין עצים ושיחים, וגם בשטחים שהקרקע בהם השתנתה, למשל בעקבות עיבוד או חפירה, מצפון הארץ עד מדבר יהודה. העלים מופיעים בחורף; הפריחה והתרמילים באביב מקלים על הזיהוי. למיני אספסת אחרים בתי גידול נוספים, ולכן בודקים בכל פעם איזה מין נמצא בשטח. ^[14]

באספסת מצויה בוחרים עלים צעירים ורכים להכנה מבושלת. באספסת עדשתית אוספים תרמילים צעירים ורכים. משאירים עלים ופירות להמשך צמיחת הצמח וליצירת זרעים. ^{[13][15][17][18]}

מזהים לפני איסוף וטעימה, ובוחרים מקום נקי שמותר ללקט בו, הרחק מריסוס ומזיהום. כשאפשר לזהות רק את הסוג ולא את המין, משאירים את הצמח עד לבירור. ^{[2][1][12][13][15][17][18]}

שוטפים עלים צעירים של אספסת מצויה, חולטים קצרות ומסננים. משלבים את הירק בקציצות שמבשלים היטב. את המין מזהים גם לפי שני החלקים הקטנים דמויי העלים שבבסיס העלה, ששוליהם גזורים ונקראים עלי לוואי, והתרמילים המסולסלים הקוצניים. ^{[15][2][1][12]}

הפירות הצעירים של אספסת עדשתית הם תרמילים רכים, ואוכלים אותם כפי שהם. בוחרים את המין המזוהה ומשאירים תרמילים יבשים וסיביים. תרמילים קוצניים של אספסות אחרות אינם תחליף להם. ^{[17][18][2][12]}

נבטי אלפלפא מגיעים מזרעי אספסת תרבותית שגודלה למזון. אפשר לשלב אותם בתבשיל חם ולבשל היטב כדי להפחית את הסיכון מחיידקים. משתמשים בזרעי הנבטה המיועדים למזון, ולא בזרעים מצמח בר שזהותו אינה ברורה. ^[3][4]

נבטי אלפלפא תורמים חלבון וסיבים, ויטמינים A, C ו־K, כמה ויטמינים מקבוצת B ובהם פולאט, ומינרלים ובהם סידן, מגנזיום וברזל. התרומה לארוחה תלויה בכמות הנאכלת. ^[7]

במחקר קטן באנשים עם שומנים גבוהים בדם, זרעי אספסת תרבותית שעברו הכנה בחום נקשרו לירידה בכולסטרול הכללי וב־LDL. במעבדה נצפתה קשירת כולסטרול בידי ספונינים וסיבים. קשירה כזאת עשויה להסביר את הירידה בכולסטרול, אך המחקר באנשים לא בדק אם זה הגורם לה. ^[8][3]