עץ קארי

עץ הקארי שייך למשפחת הפיגמיים. שמו המדעי הוא Bergera koenigii, והוא מוכר גם בשם Murraya koenigii. אזור מוצאו משתרע מהודו ושכנותיה עד דרום סין ודרום־מזרח אסיה. עלי הקארי הם תבלין בפני עצמם; אבקת הקארי הנמכרת כתערובת תבלינים היא מוצר אחר. ^[1][2]

בארץ פוגשים את עץ הקארי כצמח גינה ותבלין, וגם בעציצים גדולים בחצר או במרפסת. הוא גדל בשמש מלאה או בחצי צל, בקרקע מנוקזת ובהשקיה סדירה, ועדיף במקום מוגן מרוח. הצימוח מתחזק בטמפרטורות של כ־18 מעלות ומעלה. בתיאור הגידול המקומי הפריחה מופיעה בקיץ ואחריה הפירות; לקטיף עלים בוחרים עלווה ירוקה ורעננה לפי מצב העץ. ^[3][1]

קוטפים עלים ירוקים מעץ מוכר שמגדלים לתבלין, סמוך למועד הבישול. אוספים רק את הכמות הדרושה ולא מרוקנים את העץ מעלוותו. לפרי בוחרים רק פרי בשל וכהה מאותו עץ מזוהה. ^[2][1]

עלי קארי נותנים ריח וטעם מעט מריר לתבשילי ירקות, בשר ודגים, לרטבים, למרינדות ולמנות ביצים. העלים הטריים ריחניים יותר מהמיובשים. ^[2]

ברפואה העממית משתמשים בעלי עץ הקארי לקלקול קיבה, שלשול, בחילות ולעידוד התיאבון. בסקר בצפון בנגל תועד שימוש בעלים או במיצוי עלים להפרעות מעיים; זהו תיעוד של מסורת. ^[4]

בניסוי קטן בבני אדם, שטיפת פה שהוכנה מעלי קארי שיפרה מדדי רובד ודלקת חניכיים לאחר ניקוי שיניים מקצועי, יותר מניקוי בלבד. הממצא מתייחס לתכשיר שנבדק לצד הטיפול הדנטלי, ולא ללעיסת עלים או לשתיית חליטה. ^[5]

בעלים תוארו קרוטנואידים, ובהם בטא־קרוטן, וכן סידן וברזל. נוכחותם בעלה אינה מלמדת שכמות העלים הקטנה המשמשת לתיבול מספקת מנה תזונתית משמעותית. ^[1]

בתיעוד של שימושים עממיים מוזכרים גם מיצויי עלים לחום, לפצעים ולדלקות. אלה שימושים היסטוריים ולא תוצאות של ניסוי טיפולי. ^[4]

ברפואה העממית תועדו גם שימושים במיצויי עלים לסוכרת, לאנמיה ולקלה־אזר, מחלה הנגרמת מטפיל. אלה שימושים מסורתיים שנאספו ממקורות קודמים, ולא תוצאות טיפול שנבדק בסקר.